כניסת מורשים | |
עמוד בית
אודות
המכללה לאילוף
חינוך ואילוף
סדנאות והרצאות
כתבות ומאמרים
צור קשר

כלבים מספרים





"מאז שהגענו לטיפול
החיים שלנו השתנו לגמרי!"

מיקה היא הכלבה (המחוננת) שלי, ואת נגה הכרתי בזכותה.

בעצם אפשר לומר שאת מיקה הכרתי בזכות נגה.  תמיד אהבתי כלבים (ידעתי להשיב כששאלו אותי איך עושה כלב?  הב הב ! ), אך כשהבאתי את מיקה כגורה מקסימה הרגשתי שמשהו חסר. היתה חסרה לנו תקשורת. לא הצלחתי לתרגם את ההתנהגות שלה ולהבין את רצונותיה, צרכיה, והיא לא הבינה את מה שבוודאי נשמע לה כמו נהמות חסרות מובן: אסור לעשות פיפי בבית, או "בואי הנה!" (שברב הפעמים הסתים בהפנית גב והליכה לכיוון ההפוך..) החלטתי לפנות למאלף,  אך כשהוא המליץ על מכה באזור האף, הבנתי שאולי עדיף שלא. פניתי לנגה, אושר גדול!!

נגה למדה אותי תקשורת טובה, איך"לדבר" עם מיקה להבין את מכלול ההתנהגויות שלה, ולגרום לה להבין אותי. מיקה נהנתה מכל רגע בשיעורים שהיוו עבורה אתגר, מין משחק מרתק ומדהים מלווה בצ'ופרים וליטופים כחיזוק חיובי. חיזוק חיובי הוא מושג מרכזי בשיטתה של נגה, וזה עובד מדהים. בלי צעקות, בלי מכות, בלי משיכות בקולר. מיקה הפכה לרגועה ושמחה, כלבה שיודעת מה מותר ומה אסור. הכל נלמד בצורה כייפית, חכמה ותומכת בלי לשבור את רוחה (ורוחי...) רק ע"י חיזוק חיובי. נגה היא אוצר של ידע, מחנכת, מלמדת שפה, ועל כך אני לעולם אהיה אסירת תודה. אז נגה, תודה !!

ענת ומיקה

 

רק רצינו להגיד תודה רבה על כל האימון המצוין שקיבלנו, ושאנחנו מאוד מרוצים מהתוצאות המדהימות.
 
ספייקי הגיע אליי לפני כחצי שנה ממשפחה אשר טענה כי הם לא יכולים להסתדר איתו ושהוא כל הזמן בורח להם, הבאתי אותו אליי ואכן ספייקי היה קשור כל הזמן ואם הייתי משחררת אותו  הוא היה בורח ולא רוצה לחזור רק אחרי כמה שעות. מעבר לכך ספייקי היה גם קצת תוקפני לכלבים אחרים והיה ממש מלחיץ לטייל איתו .
הגענו לנגה, וכבר מהיום הראשון שבו התחלנו את האימון ספייקי הפך לכלב אחר. אני הייתי בהלם מהתוצאות המהירות. התחלתי לשחרר אותו באופן חופשי, ספייקי לא בורח יותר, להפך הוא כל הזמן איתי וכמעט תמיד קשוב להכל. בנוסף הצטרפנו לקבוצת אילוף באנימה ת"א המשותפת לכמה כלבים, ומאז ספייקי כבר לא תוקפני כלל לכלבים אחרים- להיפך הוא מאוד אוהב לשחק איתם
בקיצור, התוצאות מדהימות, הכלב שלי הפך להיות מדהים, כולם מסביב שמים לב, האילוף היה שווה במיוחד ואני ממליצה בחום. אנחנו בקוצר רוח מחכים להמשך.

 

 

שלום לכולם, לי קוראים זואי,
אני ויימרנהר (אני אף פעם לא מאייתת את זה נכון), בת שלוש וקצת. הכי אני אוהבת לרוץ בחוץ - כמה שיותר, ולאכול את הספות בבית של אמא. אני מוכנה להסתפק גם בעכבר של המחשב. לאחרונה אמא שלי התחילה לעבוד בעבודה של אנשים וכבר אין לה זמן לבלות איתי ולהריץ אותי כל היום. הפתרון שנמצא הוא שאני הולכת לביייביסייטר אצל סבתא (היא פסיכולוגית). עד שהכרתי את נגה, מאוד אהבתי להפריע למהלך הטיפול של סבתא, זה נורא משעמם לשבת כל היום ולהקשיב לצרות של אנשים, אז הייתי מנסה לשחק איתם, קצת לנשוך - בצחוק, לנבוח וסתם לחפש תשומת לב. אני לא ממש יודעת מה נגה הזאת עשתה, אבל היום יש לי ספה משלי בקליניקה, בכל שעה אני מקבלת שני בונזו קטנים ונרדמת. אל תדאגו, בחוץ אני עדיין משוגעת....

 

תודה,

גל וזוזי כמובן


רצינו להודות מקרב לב על ההזדמנות לאלף את פפסי בקבוצה אצלך.
את פפסי מצאנו בגיל 3.5 חודשים זרוקה בפארק הירקון. היא לא ידעה איך להתנהג ליד אנשים וחשפה שיניים לשם הגנה, היא ברחה מכלבים וחיות אחרות. לקח לה כחודש-חודשיים ללמוד איך ללכת עם רצועה, איך לשחק עם כלבים ובכלל איך להתנהג הן בבית והן מחוצה לו.
הגענו אליך כשפפסי הייתה בת כחצי שנה, ועדין היו לה בעיות התנהגותיות אחרות שלא ידענו איך לפתור או להתמודד איתן. היא הייתה נובחת ותוקפת אורחים, לא קשובה לנו ומרבה לנבוח בבית.
היה לנו חשוב לתת לה חינוך חיובי, שנובע מתיקון חיובי ושלא נובע מהפחדה שלה. קיבלנו הפניה אליך ואכן התחלנו את האימון בקבוצה תוך זמן קצר. בשיעור הראשון חששנו שנאלץ לעבור לשיעורים פרטיים, אך כבר בשיעור השני למדנו שלפפסי יש יכולת קליטה ולימוד מהירה והכל מבלי להפחיד אותה או חלילה לחשמל או למשוך אותה ברצועת חנק. 
תוך זמן קצר ביותר פפסי למדה להתיישב לפני מעברי חציה, להכיר את השם שלה כשקוראים לה (דבר שנראה לנו ברור, אך הסתבר שלא היה כל כך ברור לה...) וללכת לצידנו קשורה לרצועה, ללא כל בעיה או התנגדות. לאחרונה היא גם התחילה להקשיב ל"בואי" וברוב הפעמים באה כשקוראים לה. אין ספק שנותרה עוד עבודה עם פפסי, אבל כללי היסוד של האילוף החיובי שהשרשת בנו יעזרו לנו עם פפסי וכל כלב אחר שיחייה איתנו.
תודה מקרב לב,
אסף, מאיה ופפסי

 

לי קוראים אפי, אבל רק כשרוצים לתת לי צ'ופר או לשחק איתי או לרדת איתי. יתר הזמן קוראים לי פרוי'קה או אפריים או פיפקונה, כי אני הכי מתוקה בעולם. אמא שלי חושבת שאני מושלמת, בגלל זה היה לה קשה לחשוב על אילוף עבורי, בטח לא כזה שמשתמש בחניקות "תיקונים" ומגדיר אלימות ככלי חינוכי. ככה נגררנו לחיים של קצרים בתקשורת והמון מקרים של חוסר הבנה הדדית. עד שיום אחד אמא שמעה במקרה את הקול של נגה בטלפון והחליטה שזו המאלפת עבורי. משהו ברוך ובהקשבה קסם לה. תרשו לי לתאר לכם בכמה שורות את השינוי שחל בחיי מאז הטיפול שעברתי. מבטיחה לקצר.
פעם, לפני שפגשתי את נגה, הייתי קופצת ומשתוללת למשמע החגורה המרשרשת, היום כשהבנתי שההורים שלי לא מתים על זה, אני יושבת, ממתינה בסבלנות שירתמו אותי לריתמה (אף פעם לא ממש אהבתי את חגורת החנק אבל לא היה לי נעים להגיד), ומפנקת אותם במבט מלא סבלנות ותבונה.
גם ברחוב אני כבר לא מושכת כמו לפני חודש (!!!), אני הולכת צמוד לברך של אמא או אבא, מקשיבה לקצב תפיפות רגליהם, ואפילו נעמדת איתם לפני מעבר חציה ומחכה. כי "לידי" זה הכי אחותי!
קשה לי להאמין שרק לפני מספר שבועות הייתי מתקוטטת באגרסיביות עם כל כלב או כלבה שהייתי פוגשת, אבל נגה לימדה אותי לדבר איתם, להכיר אותם וגיליתי שהם לא כל כך נוראיים כמו שחשבתי, היום אני יכולה ללכת לידם על המדרכה ולבחור לא להתנפל. אחרי הכל ימי ההשרדות שלי ברחוב תמו, אז מה אכפת לי לשחרר. איך אומרם? זורמת!
נגה לימדה את ההורים שלי כל מה שהם צריכים לדעת עלי, על התקשרות איתי, מה משמח אותי ומה גורם לי לרעידות.  ומי אמר שכלב זקן לא יכול ללמוד טריק חדש? למדתי גם אני דבר או שניים, כמו שקראתם מעלה. על הדרך ספגתי ים של הבנה, נינוחות, ושקט נפשי, והיום אפילו אמא שלי לא מכירה אותי. אני עברתי אילוף ואמא שלי לא הפסיקה להתעלף ממני ובעיקר מנגה, שבאמת – אין עליה. קבלתי יחס של שווה, נדירה, חכמה ומיוחדת. ככה אני אוהבת שמתייחסים אלי, אחרי הכל אני מושלמת..

שלכם,
אפי ספיר, של נועה וירון
 

"אני מלכה, ואני אכלנית כפייתית"

שלום!
קוראים לי מלכה ואני אכלנית כפייתית של ספות.
הצטרפתי לתכנית גמילה (אמא התעקשה...) בת מספר שבועות בהנחיית נגה, ועכשיו אני רק יושבת עליהן.
(ולפעמים על אמא, אבל זה כיף לשתינו)
 
שלכם
מלכה בת מאיה
 
 

נביחות שלום לכולם, שמי שלווה ואני בצבע בז'.
הדבר הראשון שאני זוכרת זה את קרין ומיכאל באים לקחת אותי מאס.או.אס חיות בגיל חודשיים. הדבר השני שאני זוכרת זה את נגה באה לאלף אותי.
אני יודעת שקיימת דעה רווחת בין הכלבים שכלבים שנעזרים במאלף הם טיפשים ושאילוף כולל לא מעט נזיפות ומשיכות בקולר כשלא מצליחים להתרכז. אבל אין זה נכון בכלל. עם נגה למדתי תוך זמן קצר מאוד. את הדברים הבאים: לא לעשות פיפי בבית (ואפילו לעשות פיפי בחוץ לפי פקודה), לשבת, להישאר, לבוא, לחכות לפני שעוברים את הכביש ולעבור אותו מהר לצד השני, להתעלם מגירויים ותמיד להקשיב לבעלים שלי והכי חשוב למדתי טריק מדליק: לקפוץ מעל הרגליים ולעבור מתחתיהן. הכול באילוף "בשיטות חיוביות" בלי הלחצות ותיקונים. נגה אהבה אותי וגם אני התאהבתי בה (למרות שעל-פי רוב אני נמנעת מלדבר עם זרים).

הכול היה טוב ויפה אבל יום אחד תקרית לא נעימה עם גורים של בני אדם העלתה לי זיכרונות כאובים מעברי (בו כנראה עברתי התעללות, זה היה כל-כך טראומטי ואני לא ממש זוכרת) והתחלתי לפחד מהם. כל ילד שהיה עובר מייד היה מקבל נביחות והדבר הביך את מיכאל וקרין.
שוב חזרנו לנגה שאימנה אותי באמצעות האחיינים שלה. בהתחלה ממש פחדתי אבל לאט, לאט התרגלתי. מיכאל וקרין המשיכו באילוף והיום אני הרבה יותר רגועה ליד גורים של בני אדם.

היום כשאני מגיעה לאירועים משפחתיים כבר לא אומרים עליי "איזו מכוערת" אלא "איזו כלבה יפה" וקרין מוסיפה "וגם חכמה".

מפת האתר  |  חיפוש באתר  |  טבלת קורסים  |  טופס רישום