כניסת מורשים | |
עמוד בית
אודות
המכללה לאילוף
חינוך ואילוף
סדנאות והרצאות
כתבות ומאמרים
צור קשר

מאמרים נוספים

כלבים מספרים


על תיאוריית הדומיננטיות והתעללות בכלבים - מאת גל זיו


 

 

תאוריית הדומיננטיות של הכלבים הובילה במשך שנים רבות את עולם הכלבנות המקצועי. מאלפים רבים השתמשו ועדיין משתמשים בתאוריה זו להסברת בעיות התנהגות של הכלב ולפתרון אותן בעיות. אולם, מסתבר שמאחורי תאוריה זו לא עומד שום בסיס מדעי ולמעשה כל המחקרים המדעיים מתנגדים לתאוריה זו.
התאוריה טוענת שהכלב, כחיית להקה, ינסה לבסס את מעמדו בראש הלהקה וכבעלי הכלב וכחלק מהלהקה שלו עלינו לדאוג לכך שהכלב יבין שמעמדו הוא הנחות ביותר. את זה ניתן לעשות ע"י פעולות כוחניות כגון הצמדת הכלב לרצפה והפיכתו על הגב (Alpha Roll) , הכאת הכלב, קשירתו, הגבלתו והשפלתו עד מצב בו הוא למעשה "נכנע" למשפחתו ו"מבין" שהוא נחות ממנה.
כאמור, לתאוריה זו אין שום שחר (כפי שתבינו בעצמכם בעמודים הבאים) וכל שימוש בכח ואלימות כנגד הכלב מהווה התעללות לשמה שעלולה לגרום לטראומות ופחדים רבים. עצוב הוא, שמאלפים רבים מתעללים בכלבים "בשם האילוף" ובעלי כלבים, כתוצאה מחוסר ידע, נכנעים בעצמם למאלפים ונותנים להם להפחיד ולהתעלל בכלביהם.
מהי דומיננטיות:
האתולוג ומומחה ההתנהגות דר' רוג'ר אברנטס מהמכון לאתולוגיה בדנמרק מגדיר דומיננטיות בזאבים כיצר להעלמת התחרות על בן/בת זוג לזיווג  . כלומר, הדומיננטיות היא כלי המאפשר לזאב להגיע לבן או בת הזוג האיכותיים ולנצח בתחרות על זיווג. מאחר ואנו ממילא שולטים בכל המקורות של הכלב שלנו (כולל האפשרות להביא צאצאים), לפי הגדרה זו, כלב המשפחה שלנו כלל לא עוסק בדומיננטיות כזו. בנוסף, חשוב להבין שכלב איננו זאב. עד כמה שזה נשמע ברור – רבים טועים וחושבים שכלב הוא בסך הכל זאב בתחפושת ועלינו להתייחס אליו כך אולם דבר זה רחוק מאוד מהמציאות. כלב הוא בעל חיים מבוית שתהליך ביותו החל לפני למעלה מ 10,000 שנים וככזה, הוא בעל חיים בפני עצמו, שונה לגמרי מאבותיו הזאבים.
אחת מההגדרות לדומיננטיות אצל בני אדם היא יכולת שליטה או יכולת פיקוד (לאו דווקא צבאית) על אדם אחר. דומיננטיות מתארת מערכת יחסים בני אנשים שונים ויכולה להשתנות במהירות. לדוגמא, במשרד מסוים הבוס דומיננטי על הפקידה שלו, אולם בבית, הפקידה דומיננטית על ילדיה. אותה אישה יכולה להיות נשלטת ע"י בעלה והבעל דומיננטי על האשה. במקרה אחר, האשה יכולה להיות דומיננטית על הבעל, והבעל נשלט ע"י האשה. כלומר, דומיננטיות מתארת מערכת יחסים בין בני אדם שיכולה להשתנות בין אנשים שונים ובין אותם אנשים בזמנים אחרים.
ברור, שגם הגדרה זו איננה מתאימה לכלב מכיוון שהיא מבוססת על רגשות אנושיים שהכלב לא חולק עמנו. אם כך, כיצד נגדיר דומיננטיות אצל כלב?
דר' קארן אוברל, וטרינרית, בעלת תואר PhD ומומחית מוסמכת להתנהגות בעלי חיים מגדירה דומיננטיות אצל כלב כתוקפנות שבאה מתוצאה מכך שמישהו (אדם או בעל חיים אחר) מנסה להפריע או לתקן את ההתנהגות שהכלב עוסק בה כרגע . התוקפנות במקרה זה נובעת מחשש או פחד של הכלב שמשהו שהוא צריך או רוצה נמנע ממנו. מכיוון שזרע התוקפנות מקורו בחרדה, דר' אוברל נתנה שם אחר לתוקפנות זו – תוקפנות הנובעת מחוסר שליטה על דחפים. כלומר, הכלב מסיבה כזו או אחרת, לא מסוגל לשלוט בעצמו ולדחות את הסיפוק המיידי באותו רגע. לפי דר' אוברל, אין שום סיבה להניח שתוקפנות זו מקורה בצורך להעלאת סטטוס. מה שאתה רואה זה מה שאתה מקבל. באותו רגע הכלב פשוט חושש שהוא הולך לאבד משהו חשוב לו.
אם כך, לפי שלוש ההגדרות שלהלן, אין סיבה להניח שהכלב עסוק בתכנונים ובמהלכים אסטרטגיים לכיבוש היקום. אם כך, ניתן לשאול לגבי מה שתמיד אמרו ועדיין אומרים "מומחים" למיניהם שהכלב הוא חית להקה וצריך להבין את מקומו בהיררכיה. האומנם?
מיתוס 1:הכלב כחית להקה
ההנחה שהכלב הוא חית להקה מתקבלת אצל מאלפים רבים כאקסיומה, אולם בחינת מקורות ומחקרים מדעיים מפריכה טענה זו כליל. נתחיל מזאבים – האם הזאב הוא חית להקה? חוקרי זאבים רבים וביניהם החוקר המוביל בתחום דיווד מאש, טוענים שהזאב הוא לא חית להקה כי אם חית משפחה. להקת זאבים היא למעשה משפחה שבה אמא, אבא וצאצאיהם. משפחת זאבים איננה להקה שהתקבצה לה מכל מיני מקומות. בכל משפחה, כאשר הזאבים מתבגרים, חלקם ילכו לחפש נקבות ממשפחות אחרות ויקימו להם משפחה משלהם.
דבר נוסף שחשוב להבין הוא שהחיים כלהקה או משפחה אינם טבועים בזאב – כלומר, ככל הנראה אין כאן מטען גנטי שגורם לזאב לחיות בלהקה. הזאב חי בלהקה כאשר קיים צורך סביבתי לכך. לדוגמא, הזאב האפור שחי בצפון אמריקה חי בלהקות / משפחות מכיוון שהטרף שלו באזורים אלו גדול ועל מנת להכניע אותו צריך לעבוד במשותף. במידה וזאב יחיה כבודד באזורים אלו, הוא לא יוכל לצוד את הטרף הגדול לבדו וימות ברעב. לעומת זאת, זאבים באזורים אחרים כמו דרום ארה"ב, בהם הטרף קטן בהרבה, חיים בלהקות / משפחות קטנות בהרבה.
אז אם הזאב איננו חית להקה מטבעו מדוע שהכלב יהיה? למעשה, גם כלבים חיים במקומות מסוימים לבדם. באזורים רבים בעולם חיים כלבים כבודדים מחוץ למקומות ישוב וחיים מאכילת זבל ושאריות של בני האדם (Pariah dogs). כלב הוא חיה סוציאלית בדרך כלל שאוהבת חברה אבל הגדרת הכלב כחית להקה מטבעה מוטעית. 
אבל בוא נאמר לרגע שהכלב הוא כן חית להקה ושכן יש היררכיה. אם כך, כיצד הכלבים דואגים לסדר את ההירכיה בתוך הלהקה? אם נשאל שוב את דר' אברנטס, התשובה תהיה שהכלבים פותרים בעיות ביניהם ע"י שפה עשירה של תנועות וסימנים טקסיים כגון חשיפות שיניים, הגדלת אישונים, שכיבה על הגב, משחק בגובה ומיקום הזנב והאזניים, הרמת השערות על הגב ועוד. סימנים אלו מאפשרים לכלבים "לדבר" אחד עם השני.
למעשה, המקום היחיד בו ניתן לראות זאבים יוצרים לעצמם היררכיה מסוימת היא כאשר הם נלקחים בשבי. זאבים החיים יחד בשבי חייבים ליצור מערכת סוציאלית של הבנות הדדיות על מנת למנוע מריבות ופציעות מיותרות. אולם גם מדוגמא נקודתית ומאוד מלאכותית זו איננו יכולים להסיק דבר לגבי הכלבים בביתנו. כאמור, הכלב הביתי איננו זאב, וברב המקרים הכלבים לא חיים בלהקות במכלאה אלא נפגשים מדי פעם למשחקים בפארק או בטיולים על רצועה – שתי סיטואציות השונות לחלוטין ממה שכל זאב בטבע או בשבי מכיר. בנוסף, לפי דר' איאן דאנבר, חוקר התנהגות כלבים מאוניברסיטת ברקלי שבקליפורניה, גם כשבמשפחה חיים מספר כלבים, כל אחד מהם עוסק בענייניו ללא ענין רב ביצירת מעמדות מול הכלבים האחרים למעט מאבקים נקודתיים על עצם טעימה שלעיתים יכולה להפוך לקרב של ממש אולם אין לכך קשר לדומיננטיות אלא פשוט רצון להשיג אוכל או "רכוש" חשוב אחר .
אם כן, האם גם אנו, בני האדם, יכולים להשתתף בשפה זו ולהיות חלק מה"להקה" של הכלבים? כלומר, בהנחה שלמרות כל מה שנכתב עד כה, אנו עדיין משוכנעים שכלב הוא חית להקה, האם הכלב יכול ללמוד שאנו חלק מהלקה שלו?
מיתוס 2: בני האדם יכולים להיות חלק מהלהקה של הכלב
מאלפים ובעלי כלבים רבים מנסים לחקות זאבים ו/או כלבים וע"י כך להוריד את הסטטוס שלהם. מאלפים ינבחו על הכלב, ידחקו אותו לפינה, יהפכו אותו על הגב, יתפסו לו בחוזקה את הפה ועוד, על מנת לחקות את מה שהזאב הבוגר היה עושה לגור המשתולל או לכלב התוקפני.
חשוב להבין מה זאב בוגר יעשה ולא יעשה לגור. כן, זאב בוגר או אמא יכולים לנבוח או לחשוף שיניים עלל גור. אבל, זאב בוגר לעולם לא "יכה" או יכאיב לגור. פעולת ההכנעה של השכבה על הגב והצמדה לרצפה לא מבוצעת כלל ע"י כלבים לבני מינם. אם כן, מדוע אנו עושים זאת לגור צעיר? יתרה מזאת, לגור במשפחת זאבים יש כרטיס "חופשי חודשי" לעשות כרצונו. הגור יכול להציק להורים, לאחים הבוגרים יותר, לגנוב מהם אוכל ולצאת מזה בשלום כי הוא תינוק!!! ולתינוק מותר לפעמים לעשות שטויות.
דיוויד מאש (David Mech) חוקר הזאבים הידוע מתנגד מזה שנים רבות לשימוש במונח אלפא אצל זאבים, לא כל שכן אצל כלבים. לדעת מאש, לומר על זאב שהוא אלפא זה בדיוק כמו לומר על אבא לילדים שהוא אלפא. הזאב הוא פשוט האב במשפחה ועקב כך, שליטתו במשפחה (ביחד עם זוגתו הזאבה) ברורה מאליה. בנוסף, הגורים בלהקה לומדים להציג תצוגות כניעה (ליקוק הפה של ההורים, שכיבה על הגב וכדומה) מעצמם ומיוזמתם!!! הם עושים זאת על מנת להשיג מזון ועל מנת להיות מקובלים ע"י הוריהם. כלומר מערכת הדומיננטיות-כניעה אצל זאבים נבנית ע"י תצוגות כניעה רצוניות של בעל החיים הכנוע ולא ע"י כפיה של בעל החיים הדומיננטי (מה שכמובן שוב מתנגד לחלוטין לשימוש בכפיה להפיכת הכלב על הגב וגרימה לכניעתו – alpha roll)
לא ברור, אם כך, מהיכן הגיע טיפול אלים שכזה של הפיכת הגור על הגב והפחדתו עד, לעיתים, הטלת שתן. שום אמא זאבה לא תעשה זאת לגורה ואין שום סיבה שנעשה זאת לכלב שאנו כה אוהבים.
חשוב מכך, נשאלת השאלה האם אנו מסוגלים בכלל לחקות את פעולות הכלבים ולהתנהג כמוהם. דר' סטנלי קורן, פסיכולוג ומומחה להתנהגות כלבים טוען שלא – איננו מסוגלים לחקות כלבים. בלהקות בעלי חיים הלהקה יכולה להתקיים רק בתוך המין ולא בין מינים שונים. כלומר, יכולה להיות להקת כלבים או להקת חתולים אבל לא יכולה להיות להקה של כלבים וחתולים. כמו כן, לא יכולה להיות להקה של כלבים ובני אדם. אם כך, גם אם הכלבים מתחרים על סטטוס ומעמד בתוך הלהקה, מכיוון שאנו לא חלק מהלהקה – הכלבים כלל אינם מתמודדים איתנו על סטטוס!
יתרה מזאת, נניח לרגע שהכלבים הם כן חלק מהלהקה שלנו. זיכרו שעל מנת לקיים את דו השיח לגבי הסטטוס והדומיננטיות הכלבים משתמשים בסימנים טקסיים (לפי דר' אברנטס). אין לנו שום יכולת לחקות התנהגויות אלו. איננו יכולים לחשוף שיניים בצורה שכלב חושף שיניים, איננו יכולים להרחיב את האישונים, או להזיז את האזניים. איננו יכולים להרים את שערות הגב, וכמובן שאיננו יכולים להזיז את הזנב שלנו. הכלב, בניגוד לדעת מספר לא מועט של מאלפים ובעלי כלבים, יודע להבדיל מצוין בין כלב לבן אדם. הוא יודע שאנחנו לא כלבים וכל נסיון שלנו לחקות כלב נידון לכשלון.
הכלב חולק איתנו את בתינו, הוא חלק מקבוצה חברתית הכוללת בני אדם, כלבים, ולעיתים חיות אחרות כמו חתולים, אוגרים ועוד. אבל הכלב לא חושב ולו לרגע שאנחנו חלק מהלהקה שלו או שאנו בני מינו. עקב כך, הוא לא מתחרה איתנו על סטטוס, אין לו שום סיבה לנסות להיות דומיננטי עלינו והוא לא מנסה להשתלט על ראשות המשפחה.
כלבים וילדים:
אחד המקרים בהם מאלפים טוענים שכלב הוא דומיננטי מתרחש כאשר הכלב חושף שיניים, נוהם או נושך ילד במשפחה. ההסבר של המאלף הוא שהכלב חושב שהוא בסטטוס גבוה יותר מהילד ולכן מותר לו "לחנך" את הילד. כאמור, מכיוון שהכלב כלל לא רואה בני אדם כחלק מבני מינו ולכן גם לא חלק מלהקתו, טענה זו איננה סבירה כלל.
כמעט בכל המקרים, הסיבה לתצוגת התוקפנות של הכלב נעוצה בפחד! פחד זה יכול להגיע ממספר גורמים. לדוגמא, יתכן והילד במשך זמן רב מציק לכלב שלא בכוונה – מושך בזנב, בפרווה, מכניס אצבעות לעיניים וכדומה. כתוצאה מכך, הכלב לומד לפחד מהילד, מנסה לנתחמק ממנו במקרים רבים, ובמקרים אחרים מנסה להזהיר את הילד שלא יתקרב אליו ע"י חשיפות שיניים ונהימות. במקרה אחר, הכלב מקשר את הילד עם תגובות לא טובות מצד ההורים. בכל פעם שהילד נמצא ההורים מפסיקים להתייחס לכלב וחוזרים להתייחס אליו רק שהילד הולך לישון. כתוצאה מכך, הכלב מקשר את הילד עם הזנחה וחוסר תשומת לב. לבסוף, יתכן והילד מנסה לקחת לכלב את "רכושו" והכלב למעשה עוסק בהגנה עצמית כאשר הוא מנסה להגן על העצם שלו.
כל התופעות הללו אינן קשורות כלל לדומיננטיות וניתנות לפתרון בדרך כלל ע"י עבודה עם מומחה התנהגות ושינוי מספר דפוסי התנהגות על מנת שהכלב ילמד להנות מחברתו של הילד. בכל מקרה, אין להשאיר כלבים וילדים לבד וללא השגחה של מבוגרים.
מה מאלפים עושים בשם ה"אילוף":
אם כך, למרות שראינו שתאורית הדומיננטיות שלולה כל יסוד. מאלפים רבים משתמשים בה כדי להסביר מספר רב של בעיות התנהגות ואף על מנת לפתור אותן. הנה מספר דוגמאות: הכלב מושך ברצועה – הוא דומיננטי ומנסה לכפות על הבעלים את רצונו. הכלב יוצא ראשון בדלת – הכלב חושב שהוא ראש הלהקה ולכן יוצא ראשון. הכלב עולה על הספה על מנת לשכב שם – הוא עושה זאת כי כלבים דומיננטיים שוכבים במקום הגבוה ביותר. הכלב תוקפני לבעליו כאשר הוא מנסה לקחת לו עצם – הכלב דומיננטי ואינו מוכן שמישהו נחות ממנו יקח לו משהו. לאחר שמאלף מסביר את הסיבה להתנהגות כדומיננטיות הוא מתחיל לפתור זאת ע"י הורדת הסטטוס של הכלב ל"תחתית הלהקה" וכאן מתחילה מסכת האלימות וההתעללות. הכלב מושך ברצועה והמאלף "יתקן" אותו בחוזקה עם רצועת חנק. (שימו לב שהמילה "תיקון" היא מילה המייפה את המשמעות האמיתית שהיא הכאבה או חניקה(. הכלב לא רוצה לוותר על העצם שלו – אנו נכריח אותו לעשות זאת ונראה לו שאנו יותר חזקים ממנו. כל הפעולות האלה מזיקות לכלב, מפחידות אותו, והורסות את מערכת היחסים בין הכלב לבעליו. הכלב הופך לאויב הציבור מספר אחד. הכלב הוא דומיננטי, מטרתו להשתלט על בעליו ויש להלחם בו.
אם כך, מדוע לקחנו כלב מלכתחילה? אם רוב הכלבים מנסים להשתלט על משפחתם האם אנו רוצים אותם בבתינו? האם אנו באמת חושבים שמטרת הכלבים היא להשתלט ביום מן הימים על המשפחה? לכל בעיות ההתנהגות שתארתי לעיל יש סיבות פשוטות בהרבה.
הכלב מושך ברצועה – הוא רוצה מאוד להריח את ברז כיבוי האש שמעבר לכביש. הכלב רוצה לצאת ראשון מהדלת – אחרי 8 שעות בבית הוא מאוד רוצה לצאת לעשות את צרכיו ולחלץ עצמות. הכלב שוכב על הספה – הכריות פשוט מאוד נוחות. הכלב תוקפני כאשר בעליו מנסה לקחת לו עצם – הכלב חושש מהבעלים ומפחד ממנו מנסיון העבר שבו לקחו לו באלימות חפצים שהיו אצלו.
בנוסף, צריך לזכור שלכלב, בניגוד לאדם, אין מניעים נסתרים. אם הכלב באמת היה מנסה להשתלט עליכם הוא היה עושה את זה, או לפחות מנסה, בצורה מאוד ישירה. כלבים חיים ב"כאן ועשיו" הם לא מתכננים הפיכה צבאית. בנוסף, כל נסיון לתיקון פחדים ותוקפנות אצל כלבים תוך שימוש בכח ואלימות יגרום לנזק ויחמיר את הבעיה. טיפול בבעיות מסוג זה חייב להתבצע בשיטות המבוססות על חיזוקים חיוביים.
אילוף וחינוך כלבים הם תהליכים חשובים מאוד. אך עליו להתבצע בשיטות נכונות מדעית וידידותיות לכלב. חשוב שתהיה לכלב משמעת וחשוב שהכלב ידע לא לרוץ לכביש, לשבת, לבוא כשקוראים לו ולהמתין לפני שיוצאים מהדלת. אך הכלב צריך לעשות זאת כתוצאה משיתוף פעולה עם בעליו ולא כתוצאה מפחד מבעליו. ככל שנבין מהר יותר שהכלב מתנהג בתמימות ואינו מתכוון לשלוט בנו, כך נוכל לעבוד עם הכלב בצורה נעימה ונכונה ולהגיע לתוצאות נהדרות.

 


לסיכום:
ראינו שתאוריית הדומיננטיות אצל כלבים רצופה בכשלים לוגיים ולמעשה לא מבוססת על תאוריה או מחקר מדעי:
1. הכלב איננו זאב בתחפושת.
2. להקת זאבים היא למעשה משפחה.
3. הצורך בחיי להקה או שיתוף נובעים מצרכיים סביבתיים ולא ממטען גנטי.
4. הכלב איננו חושב שאנו חלק מהלקה שלו מכיוון שאיננו כלבים.
5. איננו יכולים לחקות את התנהגות הכלבים מכיוון שאנו חסרים איברים (זנב) או יכולת שליטה באיברים מסוימים שיש לכלבים.
ולמרות זאת, תאוריה זו רווחת אצל מאלפי כלבים הנוטים ליחס הרבה בעיות התנהגות לכך ובשם הורדת הסטטוס והאילוף גורמים סבל, כאב ואף מתעללים בכלבים.
כבעלי כלבים, אנא הבינו שכלבכם איננו מנסה להשתלט עליכם. כלבכם ככל הנראה אוהב אתכם וכל תצוגת תוקפנות מצידו נובעת מפחד או חשש כלשהו. אז תנו לכלב שלכם לצאת ראשון בדלת – הוא בסך הכל סקרן. תנו לו לשכב על הספה אם זה לא מפריע לכם – זה בסך הכל נוח לו. תנו לו לאכול ראשון אם בא לכם – הוא לא יחשוב שהוא השליט ואת המשרתים. ובכלל, תהנו מהכלב שלכם.
אילוף ופתרון בעיות התנהגות צריכים להיות מושתתים על הבנה בתורת ההתנהגות, הבנה בתורת האילוף, חיזוקים חיוביים והרבה אהבה. לאלימות וכאב אין מקום בחינוך ואילוף כלבים. אל תתנו למאלפים לעשות דברים כואבים או מפחידים לכלבים שלכם – אין לכך שום הצדקה ולא משנה מי המליץ לכם על המאלף או כמה הוא "נחשב" טוב. כלב שמפחד מהמאלף שלו הוא תמרור אזהרה ענק לכך שהמאלף איננו טוב ויש להפסיק את האילוף עימו מיד.

 

מפת האתר  |  חיפוש באתר  |  טבלת קורסים  |  טופס רישום