כניסת מורשים | |
עמוד בית
אודות
המכללה לאילוף
חינוך ואילוף
סדנאות והרצאות
כתבות ומאמרים
צור קשר

מאמרים נוספים

כלבים מספרים


על ההבדל המהותי בין הגישה ה"קלאסית" לגישה מבוססת החיזוקים החיוביים.


בעולם האילוף קיימות שתי אסכולות, האסכולה ה"קלאסית" ששמה דגש על מוצאו של הכלב מהזאב ומפרשת את התנהגות הכלב במונחים של"דומיננטיות" "מוביל – מובל" וכד'. האסכולה השניה מתבססת על כללי למידה  התקפים לכל בעלי החיים, מפרשת את התנהגות הכלב במונחי "גירוי – תגובה" ולפיכך שמה דגש על עיצוב ההתנהגות באמצעות חיזוקים חיוביים וענישה שלילית (פירוש המושגים בתחתית הכתוב), מבלי לתייג את התנהגות הכלב כ"דומיננטית" וכד'.

הנחות היסוד השונות ובעיקר הדגשים השונים, מכתיבים דרכי פעולה שונות כשניגשים לעצב התנהגות כלב. קשה מאוד לדבוק בשיטות "חיוביות" כאשר התפיסה שעומדת בבסיס העבודה היא ש"כלב צריך לציית". מהאמירה מצד המאלפים שאינם דבקים בשיטות החיוביות ש"כל כלב והדרך שמתאימה לו", משתמע כאילו יש כלבים שחיזוקים חיוביים לא רלוונטיים עבורם. התפיסה שכלב אמור לציית, ואם הוא לא עושה זאת, זה בגלל שהוא "דומיננטי", "לא אוהב לרצות" וכד' שגויה בעיני המאלפים מהאסכולה השניה, אליה אני משתייכת. בראיה מקצועית נטו – הציפיה שכלב "יחפש לרצות את בעליו" היא תפיסה שגויה. זה לא אומר שלא נעצב את התנהגותו בצורה המתאימה לנו, אלא שלא נשתמש לצורך כך ב"תיקונים" ובענישה (חיובית), שהרי אפשר להשיג את ההתנהגות הרצויה בדרך אחרת. במונחי "גירוי – תגובה" משמעות האילוף ה"קלאסי" הוא פשוט מאוד ענישה של התנהגות מסויימת, ואין לכך שום קשר עם מעמדות, דומיננטיות וכד'.

אין זה אומר שלכלב אין תובנות חברתיות, יצרים כו'. זה כן אומר  שאפשר לבחון מה החיזוק הנכון עבור כל מוטיבציה, ואיזה חיזוק למנוע עבור התנהגויות מסויימות.

ה"שיטות החיוביות" אינן שיטה אחת קבועה. החיזוק ובחירת ההתנהגות המחוזקת בדרך להתנהגות המוגמרת משתנים בהתאם לקצב הלמידה של הכלב והחיזוקים המתאימים לו. כשהכלב "לא מציית" אנחנו לא תולים את האשם באופי הכלב, "עקשנותו" וכד', אלא קודם כל מוודאים אם הכלב בכלל יודע מה ההתנהגות המצופה ממנו. "שב" בבית אינו "שב" בפארק עבור הכלב. "שב" לשמאל הבעלים אינו אותו "שב" מאחורי הבעלים. הלמידה היא תלויית קונטקסט. כדי שכלב ילמד נדרשת חזרה מרובה מאוד על ההתנהגות והחיזוק שלה.

קיימות מספר שיטות ודרכים באסכולה ה"חיובית" ללמד מגוון התנהגויות. המשותף לכולן הוא התבססות על המוטיבציה של הכלב ללמוד, אי שימוש בכח ופסילה טוטאלית של חנקים וחנקי דוקרנים (מה שבשפה מכובסת מכונה לאחרונה "צובטנים") ואביזרים מבוססי הכאבה.

 

מכיוון שהנחות הבסיס כל כך שונות, האינטרפטציה של התנהגות הכלב שונה, ולכן גם דרך העבודה, במהותה, תהיה שונה.

 

אני חושבת שהסיבה בגינה מאלפי האסכולה הקלאסית לא מצליחים להבין איך אפשר לאלף בלי להשתמש ב"תיקונים" היא הנחות הבסיס השונות. אכן, נדרשת יותר סבלנות כשעובדים באמצעות חיזוקים חיוביים. כשלא מבינים את כללי הלמידה עד הסוף, מפרשים חוסר "ציות" באלף צורות, בזמן שבסך הכל – הכלב עוד לא למד כראוי. אם מאלף אינו סומך על השיטה ב100%, הוא מהר מאוד יסיק ש"השיטה לא מתאימה לכלב הזה"  ויעבור לגישות המוכרות כל כך, מבוססות התיקונים.

 

 

איך עושים זאת? קודם כל צריך לשנות את התפיסה. שום טכניקה לא תעבוד בלי להבין את המהות. מי שרוצה ללמוד את הדרך – מוזמן!

 

 

  • במונחי התנהגות "חיזוק" תמיד נועד להעלות את הסבירות שהתנהגות מסויימת תחזור על עצמה ותגבר בתדירות, משך או עוצמה.
  • במונחי התנהגות ענישה תמיד נועדת להפחית את הסבירות שהתנהגות מסויימת תחזור על עצמה, בשאיפה עד להכחדתה המוחלטת.
  • במונחי התנהגות "חיובי" מציין שדבר מה נוסף נוסף לסיטואציה בעוד "שלילי" מציין שדבר מה נגרע מהסיטואציה.
  • לפיכך:

-    חיזוק חיובי – מעלה סבירות שהתנהגות תחזור על עצמה באמצעות מתן פרס בעל משמעות חיובית עבור הלומד. (אמירה כללית ולא מדוייקת, אך מספיק נכונה לצורך העניין הנדון)

-          חיזוק שלילי – מעלה סבירות שהתנהגות תחזור על עצמה באמצעות הפסקת גירוי לא נעים עבור הלומד.

-          ענישה חיובית – נועדה להפסיק התנהגות באמצעות הוספת גירוי לא נעים עבור הלומד.

-          ענישה שלילית – נועדה להפסיק התנהגות באמצעות גריעת גירוי בעל ערך חיובי עבור הלומד.

 

מפת האתר  |  חיפוש באתר  |  טבלת קורסים  |  טופס רישום